גלריית אומני גדות
עדי שגיא

דברים מתוך תערוכה שהוצגה בגלרית מלון מצפה הימים "דיוקאן ועכשיו" פברואר 2007:

תערוכה זו, יותר מכל דבר משמשת מראה, למרות היותה דנה בפורטרטים, הרי שהם מנותקים מכל זמן או אדם ולמעשה מנכסים בתוכם את עצמי, אין אלו פורטרטים כשם שאמור להיות פורטרט, אין הם מצלמים (מהמילה "צלם") את האדם כשהוא מסתכל בפניו של המצלם, אלא נקלטים כבדרך סנאפ-שוטס, ומייצגים רגע, תחושה חולפת, באמצעות ציור תמונות של אנשים שלא ראיתי מימיי, בנופים שלא נמצאתי בהם מעולם, אני מנסה להעביר תחושה חולפת של עצמי, בלי יומרות, בלי פחד, בלי להסתיר דבר מלבד להסתיר את עצמי.

תצוגת פורטרטים זו למעשה מהווה ברובה פורטרט עצמי שלי כשאני נעדרת ממנו. ומשאירה רק את הצל, הארומה, הטעם, התחושה של מה שהיה שם כשהייתי. כשם ששקערורית הנותרת בכרית מעידה על האדם שישן שם, כך עצם התייחסותי לאלה דווקא ולא לאחרים משאירה את חותמי, הבאה לידי ביטוי בבחירה, בנגיעות המכחול, בבחירת החומר, בצבעוניות, כשחוט השני המקשר בין כולם הוא עצם בחירתי להתייחס אליהם ולהשאיר בהם חותם. בכך, הופכים הפורטרטים ובחירתם לוירטואלים לחלוטין, הם נכונים בעיני המסתכל בלבד, ואינם יציבים לחלוטין בעיני מי שלא מסוגל לראותם פנימה. הם מייצגים במידה מסוימת את חיינו החולפים ויוצרים מארג עשיר של כוונות, רגשות, תחושות, מבטים, והופכים ממשיים רק בראשינו. בעיני המסתכל. במידה מסוימת, התערוכה כולה מהווה שלמות המורכבת מחלקיה השונים, ולעיתים המנוגדים זה לזה.

עדי שגיא
טל. 050-7214069
דוא"ל: soniasos66@walla.com